גדי, בן נעמי ונתן (הנס), נולד בי”ג אדר תשי”ג בפתח-תקוה. גדי נמנה עם חניכי תנועת הנוער העובד והלומד, ויחד עם חבריו לגרעין “ארגוב” הקימו את קיבוץ אפיק שברמת הגולן, עסק בטיפוח גן הנוי ותקופה מסוימת היה מזכיר הקיבוץ וסדרן העבודה. גדי היה בעל חוש הומור משובב, מרבה להתלוצץ ולהתבדח ואוהב לעשות מעשי קונדס. דומה היה כאילו אדיש הוא לכל, וחיוך לגלגני מעט היה תמיד על שפתיו. קומתו הייתה תמירה וכושרו הגופני מעולה. הוא היה חרוץ ושקדן ועשה את מלאכתו באמונה ובקפידה, מתוך ביטחון פנימי ובהחלטיות רבה. מסודר מאוד היה, אהב את הניקיון ואת היופי ודגל בפשטות. הוא לא היה בררן, ושמח תמיד בחלקו; היה טוב לב ורחב-יד, ומוכן תמיד לסייע לזולת. בכל הליכותיו היה אדיב ומנומס, מאיר פנים ונוח לבריות. איש אמת היה בכל מאודו, ישר-דרך ובעל-מצפון. להוריו היה בן מסור ונאמן ורחש להם כבוד רב.

גדי גויס לצה”ל בסוף יולי 1971 והתנדב לשרת בחיל הנח”ל המוצנח. לאחר הטירונות השתלם בקורס לחובשים קרביים, בקורס צניחה ובקורס מ”כים.

הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. מפקדו מעיד עליו, שהיה “צנוע, מחייך תמיד ונכון לכל משימה. אוהב טבע שאינו מחמיץ כל הזדמנות לצפות בנופים חדשים, להתבונן בצמחים או לטפל בבעלי-חיים”. בתעודת השחרור, שנתנה לו כאשר עבר לשרת בשל”ת, כתב מפקדו: “גד הוא חייל טוב מאוד, ממושמע, מסודר ומסור מאוד”.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף גד בקרבות הבלימה ברמת הגולן. כאשר פונו כל תושבי היישובים ברמת-הגולן התנדב לשרת כחובש קרבי באחד מגדודי השריון. ביום י”ט בתשרי תשל”ד (15.10.1973) נפל גד בקרב בתל-קארין. הוא נפגע בשעת חילוץ פצועים ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

בן 20 במותו

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח תקוה

הניח אחריו הורים ואח

קישור לאתר יזכור

                                                                                     חזרה