רב”ט משה אדדי

משה, בן יולנדה ועמוס (קלמנטי), נולד ביום ג’ בסיון תשי”ג (17.5.1953) בתל-אביב.

משה היה חבר בתנועת הנוער-העובד והלומד בקן “בורוכוב” לימים הצטרף לגרעין “ארגוב” שהקים את קיבוץ אפיק ברמת-הגולן.

משה גויס לצה”ל בסוף יולי 1971 והתנדב לנח”ל המוצנח. לאחר שעשה זמן-מה במשק נשלח לאימון מתקדם, השתלם בקורס צניחה והוסמך כמפעיל תול”ר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת משה במעוז “מפצח” על גדות התעלה. יחד עם חבריו גונן על המעוז מפני התקפותיהם של אנשי קומנדו מצרים, שנסתייעו בטנקים אחדים. כאשר אזלה כמעט התחמושת נגד-טנקים במעוז, ארגנו הלוחמים, ובראשם משה, את פצצת הררנ”ט האחרונה ועצר את הטנק הראשון של המצרים. עדות אחת עליו מספרת כי “נראה כאשר רימון שלוף-נצרה בידו והוא על הגבורה שגילה במילוי תפקידו הקרבי, תוך חירוף-נפש, הוענק לו “עיטור העוז” וזה תיאור המעשה: “ביום השני למלחמה, באזור התעלה, התקדם כוח מצרי לעבר העמדה, שרב”ט משה אדדי ז”ל היה בה. פגז פגע בעמדה – והעמדה נהרסה. רב”ט משה אדדי ז”ל סירב לעזוב את העמדה – והמשיך להילחם. כשהגיע טנק האויב למרחק של 100 מ’, ירה פצצות ררנ”ט לעברו. בפצצה השלישית פגע בטנק המתקרב וכך עצר את כל שיירת הטנקים. אולם חי”ר מצרי המשיך להתקדם. רב”ט משה אדדי ז”ל ירה לעבר המצרים ב- מא”ג ורק לאחר שנזרקו עליהם גם רימוני-זרחן בידי חייל אחר, נבלמה ההתקפה. במהלך הקרבות, מאוחר יותר, נהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב רב, קור רוח ודבקות במשימה”. בעיתון חיילי ישראל “במחנה” התפרסמה כתבה עליו בשם “משה נשאר אחרון”, ובה מסופר מעשה גבורתו.

לימים הסתברו פרטים נוספים מעדותו של חברו אהוד חנוך “לץ” פוצץ עצמו על מנת לא לתת למצרים  להרגו.

בן 20 במותו

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול

הניח אחריו הורים, אח ואחות

יהי זכרו ברוך

קישור לאתר יזכור

“הברית שהופרה” – אהוד חנוך על חברו משה אדדי ז”ל

                                                                                                      חזרה